סבתא סימי

 

שמי סימי פרץ מקור השם פרץ הוא מהתנ"ך.

להורי קראו עליזה ואברהם ולאחיי ולאחיותי קוראים שמעון, יחיאל, מוריס ז"ל, דוד, גורג'ט, עמי, מיכאל ושושי בסך הכל 2 אחיות ו6 אחים.

אני הבכורה מבין אחיי ואחיותי.

אני נולדתי ב-15.8.1942, במרוקו בעיר ארפוד.

אני ובעלי עלינו למדינת ישראל משום שהאמנו שליהודים יש מדינה ושמה הם צריכים לגור.

בשנים האחרונות הרגשנו בלחץ הציונים שנעלה ארצה והתחילו להציק מעט ליהודים. היו יותר קנסות לבעלי עסקים.

חלק מן המשפחה כבר חיה כמה שנים בארץ.

הם סיפרו שמבחינה כלכלית לא קל, אין הרבה אוכל והבתים קטנים אך

המליצו בחום לעלות לארץ.

ביום הנסיעה הגיעו הציונים אל ביתנו והביאו עמם את כל האישורים

הנדרשים וכרטיסי הניסעה באוטובוסים מאורגנים נסענו לשדה

התעופה וטסנו למרסיי שבצרפת.

שהינו חודש במרסיי עד להפלגה.

ההפלגה התארכה כ-12 ימים באונייה טורקית.

לאימי היו 4 ילדים קטנים (הכי קטן היה בן שלוש שבועות) הם סבלו

מבחילות והקאות, אך עברו זאת בשלום.

בנמל שהו באוהלים כחודש עד אשר אפשרו להם לעבור כמשפחה

גדולה ומלקודת לעפולה.

הם לא רצו לגור באזורים צחיחים כמו: באר שבע, מצפה רמון ולא רצו בטבריה שנמצאה על גבול ירדן.

כל המשפחה המוחבת התגוררה בעפולה עלית עד אשר הסוכנות היהודית ארגנה לכולם בתים.

הבית שגרתי בו במרוקו היה בית פרטי בן 2קומות עם המון חלונות.

בית מפואר עם 6 חדרים, מטופח עם וילונות ושתיחים ואריחי חרסינה מצפים את הקירות.

למדתי בבית ספר יהודי ביסודי ובתיכון "אליאנס" בית ספר מעורב

ערבי, יהודי ונוצרי.

פורים היה החג אהוב עלי משום שבחג התחפשנו וקיבלנו דמי כיס.

בשבתות נחנו, ביקרנו את המשפחה ואכלנו יחד.

האוכל שהכי אהבתי בילדותי היה דגי בורי (חריימה) חמין בשבת ופשטידה.

השמחה שזכורה לי מאוד היא החתונה שלי.

חגיגות החתונה ארכו כ-3 שבועות.

שבת ראשון- ארוחה של משפחת הכלה.

שבת שני- ארוחה של משפחת החתן.

ראשון- חינה של הכלה.

רביעי- קידוש וחתונה.

חמישי- ארוחת צהריים, קוסקוס.

שבת- "שבת גדולה", ארוחת צהריים של שתי המשפחות.

החתונה נערכה ב- 15.9.1956.

בחופשות ובחגים משפחתי נהגה לזמין את שנני אליה, הקשר

המשפחתי היה חזק מאוד. היו המון ביקורים בין המשפחות.

אני ובעלי הכרנו כשלמדתי בבית ספר בגיל 12, הוא והוריו ביקשו את ידי.

אמי לא הסכימה משום שהיא רצתה לחכות לגיל מאוחר יותר.

בגיל 14 משפחתנו והורי נפגשו שוב והייתה הסכמה.

הם נגשו לרופא לקבל אישור אך הרופא טען שאני ציעירה מדי.

בגיל 15 הרופא הסכים ונתן אישור לחתונה אחרי לחץ של המשפחה ומתנות וכסף שהוא קיבל.

השפות שדיברתי בילדותי היו ערבית ועברית.

למדתי עברית בגיל 10 בביה"ס אך התחלתי לדבר רק אחרי עלייתי לארץ.

בארץ מוצאי התלבשתי בשמלות וחציות ואחר הניאים שמתי

מטפחות על הראש.

במשפחתי נהגו לדבר על ארץ ישראל משום שחלק מהמשפחה כבר

עברה לשם.

היו הרבה חששות מבחינה כלכלית אך היה די ברור שנעלה לארץ

באיזה שלב.

שמענו בארץ על המצב הכלכלי הקשה, על תנאים ירודים, בתים קטנים, שאין מספיק ויש מלחמות אך כולם המליצו לעלות ארצה.

תחביביי כיום הם: לבשל לארח, לטייל ולשוטט באינטרנט.

 

סבא אברהם

 

שמי הוא אברהם שם המשפחה שלי הוא נזרי.

פירוש השם כתר ונזר.

להוריי קוראים יעקוב ושמחה, ולאחיי ולאחיותיי קוראים דוד, אסתר

רוחמה ויוסף בסך הכל 2 אחיות ו2 אחים.

נולדתי ב-13.12.1932, במדינה מרוקו ובעיר ארפוד.

למדתי בבית ספר יהודי- ערבי "מג'ולמן" וסיימתי תיכון.

הלימודים בשפה צרפתית, עברית למדתי כשעליתי לישראל.

השירים שאהבתי במיוחד כשהייתי קטן היו שיש מארש בצרפתית,

שרתי בבית הספר ובטיולים.

המאכל הכי אהוב עליי בילדותי היה מרק ירקות עם בשר.

החתונה נערכה ב- 15.9.1956 היה מאוד שמח, והחגיגות נמשכו זמן רב.

בארץ מוצאי התלבשתי בלבוש רגיל מכנסיים, חולצה וכובע ברט.

החג שהיה אהוב עליי במיוחד הוא חג הפסח בגלל שהוא חג מיוחד, הרבה חגיגיות, ביקורים משפחתיים (כחודש לפניי) החלו המפגשים, ארוחות ומעדנים.

במרוקו היה קשר שכנות טובה עם ערבים.

אני והיהודים היינו מכבדים אותם בטעמים.

בפסח- מצות שהם אהבו, והם נהגו לתת לנו תמרים, תאנים ומלא פירות.

היו לי הרבה חברים שאיתם שמרתי על קשר במכתבים אולם הקשר התנתק כשעליתי ארצה.

גרנו בגבעת המורה ובצבא שירתתי לאחר התירונות במילואים וביצעתי שמירות במקומות שונים.

לפני 15 שנים שביקרתי במרוקו- טיול שורשים, פגשתי את חבריי שגרו בעיירות ליד וזה היה מרגש מאוד.

כיום תחביביי הם: לתקן שעונים, אופניים, מטריות ועוד...

לקרוא מגזינים בצרפתית, סודוקו ותשבצים.